כתבה שניה בסדרה עבור ירחון הנוער עולם קטן
ובכן אמיתי מהגיליון
הקודם הבין ש'הכדור בידים שלו' ושאם הוא רוצה שהיחסים שלו עם ההורים שלו יהיו
טובים יותר הוא צריך לקחת יוזמה.
בכל מערכת יחסים
אנחנו אחראים על 100% על המאה אחוז שלנו, נכון שיש צד שני וגם הוא אחראי 100%
מצידו, אבל למאה אחוז שלנו יש השפעה מכרעת.
קשה לקבל את האמירה
הזו משום שהיא מאד מחייבת אותנו, אנחנו נעשים לפתע אחראים על כל מה שקורה לנו עם
אנשים. אבל מי שיהיה מוכן ללכת עם ההיגיון הזה יגיע רחוק, משום שלמעשה בהכרה בכך
אתה נעשה בן חורין על חייך, ומקבל תחושת כוח ועוצמה.
אבל יש צעד שנמצא
מעבר לתובנה הזו שבלעדיו כלום לא יקרה. כמו הרבה תובנות בחיים עצם ההבנה לא תמיד
מספיקה בכדי ליצור פעולה חדשה, כמו שאנחנו יודעים שצריך לאכול בריא אבל רוב האנשים
ממשיכים לאכול כהרגלם. אנחנו חייבים לשנות 'הוויה' להיות אנשים אחרים.
כדי להמחיש את זה
אספר לכם על סיפור אמיתי מהשבוע אך כמובן עם טשטוש של הפרטים המזהים. מדובר במשפחה
קרובה שלי ויש לי שם יחסים מאד טובים וחמים, הבת הגדולה באותה משפחה שמה רוני היא
בת 14 וחזרה מהלימודים בוכיה. 'הדר' אחת התלמידות בכיתתה מציקה לה ומטרידה אותה
שוב ושוב, והיא לא יודעת מה לעשות.
רוני מספרת שהדר
תלמידה חלשה מאד מבחינה לימודית מתקנאת בה כי היא אחת התלמידות הטובות בכיתה,
ומשפילה אותה בכל מיני דרכים. מקללת אותה, עושה ממנה צחוק לפני כל התלמידות
האחרות, ורוני ממש לא יודעת מה לעשות. זה הגיע לשיא שאחרי כל ההטרדות הדר ניגשה
לרוני וביקשה ממנה לתת לה להעתיק את התשובות לשיעורי הבית, רוני פשוט לא הצליחה
לדבר.
רוני היא ילדה טובה
של אמא, ואף פעם לא מוכנה לריב על שום דבר, נערה עדינה שתמיד אהובה, ובעצם שום דבר
לא הכין אותה להתמודדות עם הדר, הדבר היחידי שהיא עושה זה להתעלם, ולעשות כאילו
כלום לא קורה, מה שרק גורם להדר להחריף את ההטרדות.
שאלתי את רוני, אם
היא עושה את זה בגלל שהיא מקנאת בך, למה היא בחרה אותך ולא עוד בנות אחרות שהן
תלמידות טובות. זו שאלה מאד קשה כי רוני חשה קורבן בסיפור ולשאול שאלה כזו מחזיר
את הכדור לידיים שלה, מכיוון שהיחסים שלנו כקרובי משפחה ממש טובים רוני הסכימה
להתבונן על השאלה אך לא מצאה תשובה. אמרתי לה שהסיבה שהדר מציקה לה זה משום שהיא
מוכנה לסבול את זה!
זה היה ממש קשה
להבנה כי רוני ממש סובלת מהסיטואציה, וקשה להבין איך אפשר להגיד שהיא מוכנה לסבול
את זה.
התחלנו בכמה
סימולציות אני לקחתי את התפקיד של הדר, שבהן רוני היתה צריכה לענות באגרסיביות
להדר, כדי להתחיל לגלות בעצמה את הכוחות של מלחמה, כוחות בריאים בנפש שדרושים לה
כעת בכדי להגן על עצמה.
לאט לאט רוני נשמעה
יותר משכנעת כשהיא אמרה להדר, תחפשי את החברים שלך... ואני לא אפרט את ההמשך, אבל
זה לא היה מספיק לטעמי בשביל לעצור תלמידה חזקה כמו הדר.
ואז נכנסה לתמונה
האחות הקטנה של רוני, שמה שקד והיא בת חמש בסך הכל, אבל היא חשבה שרוני יושבת על
המקום שלה בשולחן, והגיעה בריצה ובצעקה, זוזי מהכיסא שלי! היא היתה כל כך חד
משמעית שרוני מייד פינתה את הכיסא בבהלה.
אתם מכירים את זה
אח או אחות קטנים, שאין להם שום עכבות ופשוט עומדים על שלהם? זה היה ממש התרחשות
בשידור חי של האסרטיביות שרוני היתה צריכה.
ראית את זה? שאלתי
אותה ככה זה צריך להיות.
זה לא המילים שאת
אומרת , זה מי שאת כשאת אומרת אותם.
את אחותך הקטנה אף
אחד לא היה מטריד, היא פשוט לא מוכנה שיעשו לה את זה!
סופו של הסיפור
שרוני אחרי עוד כמה סימולציות בהשראת אחותה הקטנה נמצאת היום במקום שהיא לא מוכנה
באמת להיות קורבן, וההטרדות מצד הדר נעלמו למחרת.
לעיקרון הזה אנחנו
קוראים בקורס מאמנים "הוויה" ההוויה שלי היא מי שאני גם ללא מילים
ומעשים, אני פשוט כזה. ואנשים אחרים מגיבים להוויה שלי יותר מאשר למילים שאני
אומר.
מי שיחליט לעשות
שינוי ולקחת אחריות על איך שהחיים שלו נראים, להפסיק להאשים ולהיות קורבן, אלא
להיות המקור למה שמתרחש בחיים שלו יראה מייד שינוי בהתייחסות של כל הסובבים אותו.
כל אחד מכיר את
הרגע הזה שבו אני החלטת לעמוד על דעתי בעניין מסויים, ופתאום כולם מקבלים שזה אני
ומתחילים להתייחס אחרת. אבל כשאנחנו ניגשים לנושא של יחסים אנחנו שוכחים לקחת
אחריות כי אנחנו מאמינים שאחרים אשמים.
אגב, יכול להיות
שזה נכון, אבל הוויה של קורבן לא תביא אותנו לשום מקום טוב יותר, אז גם אם אנחנו
צודקים עדיף להיות חכמים, לקחת את כל האחריות ליחסים עלינו, כדי שאנחנו נוכל לקבוע
מה יקרה מחר.
אתם מוזמנים להיכנס
לפורום בכוונה ולהעזר במאמנים לזהות מה ה"הוויה" שלכם ביחסים עם אחרים,
כדי להתחיל ליצור את מה שאתם רוצים.
שיעורי הבית שלכם השבוע הפעם
נועדו כדי לאפשר לכם לראות את ההשפעה של ההוויה שלכם על אחרים.
כדי לוודא שבאמת תוכלו
לראות את זה אנחנו צריכים משימות שאין בהם דיבורים ומעשים, כדי שנוכל לבודד את ההוויה
שלכם עצמה ולראות איך היא משפיעה.
התרגול האהוב עלי הוא
'לעבור את השומר' ומאות בוגרי קורס מאמנים עשו אותו.
אתם צריכים לעבור את
השומר בכניסה לקניון או בכל מקום אחר בלי שהוא יבדוק אתכם או ישאל אתכם שאלות, ואסור
לכם לדבר איתו בעניין , פשוט לעבור.
הדרך היחידה לעשות זאת
היא לבחור הוויה, כלומר להיות פשוט מישהו שאין שום צורך לבדוק אותו. השומרים מגיבים
לזה! ונשארים אדישים אליכם. אם אתם לא בטוחים בעצמכם או עסוקים בשאלה האם תצליחו או
לא , זה לא יעבוד, זה צריך להיות שקוף, זה פשוט אתם.
אם זה נראה לכם קל מדי
תוסיפו תיק גב גדול ותעברו איתו.
יש לי עוד רעיון מגניב,
משהו שאתם יכולים לעשות למורים שלכם אבל את זה אי אפשר לפרסם במגזין, אני אכתוב אותו
בפורום.
להתראות
מתי וכסלר
בעלים ומייסד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה